הרוב קוראים לו בטעות נפוצה – “מנעול”, אבל הצילינדר הוא לא מנעול, הוא האמצעי המפעיל את המנעול כשאנחנו מכניסים אליו את המפתח. הצילינדר בנוי כך שיש לו חריץ אליו אנחנו מכניסים את המפתח, המפתח בנוי כך שיש לו שקעים וחריצים או שיניים המהווים את הקוד של הצילינדר. כאשר אנחנו מכניסים את המפתח לתוך החריץ, אנחנו למעשה מספקים לצילינדר את קוד הכניסה שלנו. המפתח מזיז טלסקופים (סוג של פינים) בתוך גוף הצילינדר ובכך יוצר צירוף המיישר את הטלסקופים לכדי קו אחיד המאפשר את סיבוב המפתח. ברגע זה שבו פעולת הסיבוב נעשית, אנו מסובבים גלגל שיניים בתוך המנעול שמסתובב ומניע את הבריחים קדימה ואחורה לפי הבחירה שלנו, אם בנעילה אז קדימה – החוצה מהדלת ואם בפתיחה אז אחורה, הבריחים נכנסים לדלת ומיישרים איתה קו.
אז איך יודעים שהצילינדר הוא טוב ?
ישנן כמה תפיסות בעניין, יחד עם זאת, לא כל מה שיקר הוא נכון וטוב וכך גם אלו שזולים. צילינדר טוב צריך לעמוד בכמה פרמטרים:
- הוא צריך לעמוד בדרישות התקן הישראלי שמגדיר את עמידותו בשיתוך (קורוזיה) ובזמן שריפה שהאש לא תעבור דרכו.
- הצילינדר צריך לעמוד בדרישות תקן הקובעות את מחזור חייו לפי כמות הפעמים שהוא יכול לפעול ללא תקלות כשהוא בתוך הדלת.
- נכון לבדוק מי יכול לשכפל את המפתחות של הצילינדר. כאשר כל אחד יכול, הצילינדר יוגדר כנפוץ וככזה בד”כ קל יותר לפרוץ אותו.
- מבנה החריטה שעל המפתח; כאשר ישנה חריטה סטנדרטית שכולנו מכירים, כזו בסגנון של חורים עגולים או מפתח משונן, אלו יהיו צילינדרים שכיחים וקלים לפריצה. אך אם הצילינדר משלב בתוכו שני אלמנטים, הן חורים עגולים והן חריטה מפותלת (מוכר יותר כחריטת נחש), כך הצילינדר יהיה עמיד יותר בפני פריצות שקטות מצד מומחים לפריצות מסוג זה.
- חשוב לבדוק שהמוצר מגיע עם כרטיס שבו מוטבע קוד מיוחד, זהו כרטיס המהווה סוג של בקרת שכפול. הכרטיס נועד להקשות על שכפול המפתחות ובכך למנוע את העתקתו על ידי מי שאיננו רוצים בכך. בשפה המקצועית קוראים לזה “כרטיס לבקרת שכפול”. לכן, מי שיש לו כרטיס לבקרה שכזו, ככה יותר קשה יהיה לשכפל את המפתח שלו.
- מי המוכר, חשוב יהיה זה מנעולן מקצועי הרשום באיגוד המנעולנים או מתקין הדלתות שהגיע דרך אחת החברות הגדולות.
חזרה לעמוד: טיפים לעיצוב הבית
